הקאה ממיגרנה

הקאה במהלך מיגרנה היא חוויה מתישה שמחמירה מצב כואב ממילא. לעתים קרובות היא מגיעה לאחר תקופה של בחילה גוברת, אם כי לפעמים היא מגיעה כמעט ללא אזהרה. הגיהוקים וההתנשפויות מפעילים לחץ נוסף על הראש והצוואר, מה שיכול להגביר את הכאב הפועם.

יש אנשים שמקיאים פעם אחת ומרגישים הקלה חלקית, בעוד שאחרים חווים התקפים חוזרים ונשנים לאורך כל ההתקף שלהם. ההקאה יכולה להשאיר אתכם חלשים, רועדים ומיובשים. חולי מיגרנה רבים חוששים מהתסמין הזה יותר מהכאב ראש עצמו מכיוון שהוא כמעט בלתי אפשרי לנוח, לקחת תרופות או להמשיך בפעילות היומיומית.

מרכז ההקאה בגזע המוח מופעל במהלך התקפי מיגרנה. עצב הטריגמינל שולח אותות המגרים את האזור הפוסטרמה ואת גרעין הטרקטוס סוליטריוס, אזורי מוח המתאמים את רפלקס ההקאה.

לפפטיד הקשור לגן קלציטונין (CGRP), מולקולת מפתח בביולוגיה של מיגרנה, יש גם קולטנים במערכת העיכול. כאשר רמות ה-CGRP עולות במהלך מיגרנה, הן יכולות להשפיע ישירות על תנועתיות המעי ולעורר הקאות. מחקרים מצביעים גם על רגישות לדופמין כגורם. נראה שלאנשים עם מיגרנות יש רגישות מוגברת לקולטן דופמין, וידוע שדופמין מפעיל את מרכז ההקאה. זה עשוי להסביר מדוע חלק מהאנשים חווים הקאות כאחד מתסמיני המיגרנה המוקדמים ביותר שלהם.

מחקרים מצביעים על כך ש-25-50% מחולי המיגרנה חווים הקאות במהלך חלק מההתקפים שלהם לפחות. זה נוטה להתרחש בתדירות גבוהה יותר אצל אנשים עם מיגרנות קשות ואלה שחווים אאורה. ילדים עם מיגרנות מועדים במיוחד להקאות, ויש אפילו מצב מוכר הנקרא תסמונת הקאות מחזורית הנחשבת לוריאנט מיגרנה בחולים ילדים.

תדירות ההקאות יכולה להשתנות מאוד בין אנשים ואפילו בין התקפים אצל אותו אדם. יש אנשים שמקיאים כמעט עם כל מיגרנה, בעוד שאחרים חווים זאת רק במהלך הפרקים החמורים ביותר שלהם. מעקב אחר ההתקפים שלכם יכול לעזור לכם לזהות אילו גורמים הופכים את ההקאות לסבירות יותר או פחות.

הדאגה המיידית ביותר במהלך הקאה ממיגרנה היא מניעת התייבשות. קחו לגימות קטנות ותכופות של מים או משקה אלקטרוליטים בין התקפים במקום לשתות כמויות גדולות בבת אחת. קל יותר לסבול קוביות קרח מאשר נוזל.

מקמו את עצמכם על הצד אם אתם צריכים לשכב, וזה גם בטוח יותר וגם עשוי להפחית את הבחילה. מטלית קרירה על המצח או פרקי הידיים יכולה לספק נוחות. הימנעו מריחות חזקים, כולל ריחות של אוכל, בשמים וחומרי ניקוי. אם ההקאה מתרחשת תוך שעה מלקיחת תרופה דרך הפה, סביר להניח שהתרופה לא נספגה במלואה. דברו עם הרופא שלכם על אפשרויות טיפול שאינן דרך הפה, כמו תרסיסים לאף או טבליות מתמוססות שעוקפות לחלוטין את הקיבה.

מכיוון שהקאה מפריעה לתרופות דרך הפה, הרופא שלכם עשוי להמליץ על שיטות מתן חלופיות. תרסיסי אף טריפטנים וופלים מסיסים פועלים גם כשאתם לא יכולים לשמור על כדורים. תרופות נגד בחילות כמו ondansetron או metoclopramide, שנלקחות עם הסימן הראשון לבחילה, יכולות לפעמים למנוע התפתחות של הקאות.

עבור אנשים עם הקאות תכופות ממיגרנה, תרופות מניעה עשויות להפחית את התדירות והחומרה של ההתקפים הכוללים. טיפולים חדשים יותר המכוונים ל-CGRP, הזמינים כזריקות חודשיות, הראו הבטחה בהפחתת בחילות והקאות הקשורות למיגרנה. יש אנשים שגם מגלים שטיפול במיגרנה שלהם בתסמין הראשון, לפני שהבחילה מתקדמת, עוזר להם להימנע מהקאות לחלוטין.

בעוד שהקאה היא תסמין מוכר של מיגרנה, הקאות ממושכות או חמורות דורשות טיפול רפואי. אם אתם לא מצליחים לשמור על נוזלים במשך יותר מ-12 שעות, אתם מסתכנים בהתייבשות משמעותית שעשויה להזדקק לנוזלים תוך ורידיים.

פנו לטיפול חירום אם להקאה נלווים חום, צוואר נוקשה, בלבול או כאב הראש הגרוע ביותר בחייכם, מכיוון שאלה עלולים להצביע על מצב חמור יותר. צרו קשר גם עם הרופא שלכם אם דפוס ההקאות שלכם השתנה, אם אתם מקיאים דם או חומר כהה, או אם אתם מבחינים בירידה במשקל כתוצאה מהתקפים תכופים. חדרי מיון יכולים לתת נוזלים ותרופות תוך ורידיות כדי לשבור את מעגל ההקאות ולספק הקלה כאשר ניהול ביתי לא עובד.